שהרגליים עייפות, הדרך לא ברורה,
והידיים עוד רוצות אותה בחזרה.
הנפש היא זועקת, הנפש רעבה,
אז הייעוש מקף, זה נוקעות בזירה.
צלצול אחד כבר עבר, עכשיו והשני,
שעון החול כבר לא הולך כיווני.
מים רבים, הקאב עדיין עוד ישר,
למיטדים הקיץ מאולד.
יצד של חופש לעצבות, מלבול כשיש בחירה,
וזה דוחף אותך לשרוד כשאין לך ברירה.
כי כבר הימרת על הכל, הפסדת בגדול.
והנה שוב מההתחלה,
ושוב אתה יכול.
צלצול שני נגמר, ואיך כל כך מהר?
שעון החול
נהיה חסר.
והתשובות שלך עוד חוד לשאלות.
זה רק לחיות.
זה רק לחיות.
מים רבים עוברים חולפים,
עוברים שווים על פני שנים,
בא והולך מחליף פנים.
מים רבים עוברים חולפים,
עוברים שווים על פני שנים,
זה בא והולך מחליף פנים,
והדרך נשארת.
המחשבה,
עיוון בוחר, אדם הולך, אתה חוזר.
עם הפצעים אתה שלם.
