הרחוב שומר טוב על הסרטות של ההולכים בו.הקירות לא ידברו, הן עצמו את העיניים.הכבישים ראו כבר יותר מדי מכוניות.והים מלבים מים.והעיר כל כך שלווה.איך היא יודעת כל כך טוב לשכוח?השמטה כבר לא תחזור על המילים שצלקו בה.האספנט לא יספר שנשפך פה דם.כל הידיים נשטפו לתוך הנער.שעדיין מנסה לבלה את הים.והעיר כל כך שלווה.איך היא יודעת כל כך טוב לשכוח?ראיתי אנשים שעבורם העיר יישם, סוגדים לאלה שבשבילה מבית.כאלה שהתכנת מעבר עבורם או רק תרוץ לצאת להתלבש יפהולשבת לשתות כוס יין.ראיתי צעירים שמחפשים את עצמם ובינתיים מורדים ברחובות עם דמעות בעיניים.וזוג שישים שאוחזים את ידיהם הקשות ברקות,מבינים שאם אין להם אחד את השני יתחכו אותם לשוליים בשם ההתקדמות.וכמה שזה מוזר, בעיר הזאת אני מרגישה הכי בנוח לדבר עם בן אדם זר.על החלומות שלי ועל מה שבטח נסנישר.עוד רגע לפני שהשרש מתחילה לזרוח,פעם אנחנו עם דגלים בידיים ופעם עם ידיים בכיסים.ואת כל זה היא זוכרת בדיוק איך לשכוח.העיר הזאת שומרת על הסודות הכי כמוסים.תודה.תודה.תודה.
