אני בא אליך כנוע, עייף, רעב.
כיבורים עוברים מסע, אמיצים עוברים כאב.
והכאב גדל פי כמה ככל שאני מתקדם.
אני חולם בחשיכה, אבל מתקשה להירדם.
פעם הצלחה הייתה הראש, היום הלב הוא מדריך.
זה עזר לי להבין בין מה שאני משדר לבין התכונות שאני באמת מעריך.
ועכשיו זה מפחיד יותר מתמיד להרגיש מיותם.
העולם, העולם שלי מלא באנשים שרוצים את מי שלא רוצה אותם.
והקצב פה מהיר, זה עושה לי לקום ולנטוש.
אבל הכל בחוץ בסדר, הכלא הוא בעצם בראש.
תזכור שגם אם פישלת, גם אם נכשלת, נתת אתה מאה אחוז.
ומי שחי על הקפיים, גורלו שימות על הבוז.
אז לא עוד ללכת על בטוח, לאן שנושב את הרוח.
חברים שהיו קרובים היום הם רק תזכורת בלוח וזה בסדר.
זה בסדר.
זה חתיכת רמיזה.
שהדברים שאתה צריך באמת שיקרו, יקרו כשתשחרר הכריזה.
ובחוץ פילוג, מגפה, שנאה, מלחמה, חור שחור.
קמים יום ככה, יום ככה.
אבל זה שלנו לבחור.
אז אני בוחר בחיים, לומד את הקשיים, לאן שיקרו הגלים.
דף חדש, יום חדש, ברוך השם, 40.