כשהכול מסביב נראה מעוות,
לפעמים פשוט בא לי לשתוק.
מחשבות מאבדות משמעות והפעם לא בא לי לצחוק או לפגות.
אין לי עצם בגוף שלא רוצה שינוי ולא אחת שקיבלה החלטה.
מגישה בתור גל מרבולה תמיד מסתיים ב'אני' ו'אתה'.
האישה שגידלה אותי, מאכילה אותי סרטים רעים.
לא יושבת על היפה את הדמות שלה עם,
אבל מה אני אגיד?
מסתדרים.
פלגנים בפנים,
מחפשת שמחה וסלסים לבנים.
הוא אומר,
הוא אומר,
הוא אומר,
אל תדברי על דברים עצובים.
אל תוותר עליי, אל תעזוב אותי.
הפחד כל כך חזק,
ככה שאין אותי.
אל תוותר עליי, אל תעזוב אותי.
הפחד כל כך חזק,
ככה שאין אותי.
הפחד כל כך חזק וכל כך לא ברור,
כבר נשבר לי הזין מכל הבירור.
רוצה לטוס רחוק,
להתקין מחדש,
להפסיק לחפור כבר במה שהיה.
במי אתה ומי אני?
כל החיים ממציעים סיפורים.
אם כבר לחלום השאלה שלי,
ואם כבר אנשום שאילו נרפול?
אל תוותר עליי, אל תעזוב אותי.
הפחד כל כך חזק,
ככה שאין אותי.
אל תוותר, אל תוותר
אל תוותר, אל תוותר
אל תוותר, אל תוותר
אל תוותר, אל תוותר
אין
אל תוותר עליי,
אל תעזוב אותי,
הפחד כל כך חזק,
ככה שאין אותי
ואיך אתן יכולות לדעת אם סלחתן?
במקום לחוש זעם על התקרית אתן חשות עצב,
אתן נוטות לרחם על האדם במקום לניחות עליו,
אתן נוטות לחוש שלא נותרתן דבר מהלתקרית כולה,
אתן מבינות את הסבל שעניה את העבר מלכתחילה,
אתן מעדיפות להישאר מחוץ למליאה הזה,
אם כן מחכות לדבר,
דבר לא חסר לכן,
שום על כודת פליצור אינה כרוכה לכנסת לכן או אם תחת מכאן ועד לשם,
אתן חופשיות ללכת,
אפשר שלא זכיתן לחיות באושר ובאושר עד סוף הימים,
אבל ודאי וודאי שכעת ממתין לכן היו היה פעם חדש מהיום ואילך.