הגעתי כדי לקחת הכל,
לא יכול לחזור לבית לניצחון ביד
בקורקלפים או חום שרב, אין למה לפרוש עכשיו
נכנסתי כבר עמוק מדי אל תוך הקרב,
אז זה לא הזמן שלי ללכת
זה קל לכם לדבר מהצד,
אבל מה כל אחד מכם היה עושה אם הוא העניין
צריך להיות במקומי,
לדלג מעל מיליון מכשולים,
להתמודד עם חוסר
וודאות לחיות בהדיעה שהכל פתאומי מאוד קיצוני,
אילו רק יכולתי לחיות כרצוני במקום לרצות אחרים
אולי התוכן בשירים שלי היה הרבה פחות דיכוני,
אבל אל תדאגו עד מעט זה לא יהיה רק בתוך דמיוני
ולא יהיה מצב כזה שתעבוד שוב בעבודה פיזית,
אולי מבחינתך זה מובן מאליו ואין עולם שתביןתי
אבל הדישות שלי לא הדישות,
זה עצרים שלי שאורגים אותי כל הזמן מנסים להפיל אותי
סוחב על הגב מתן מסיבי כי מעולם לא הייתי טוב בלתקשר עם הקרובים לי
אבל אם מישהו רק יעז להרים ידיים על אחד מהאחים
שלי אז אני ישב עשרים שנה בפנים גם אם צריך
כי משפחה זה הדבד כברות אז אין מצב כזה שלא
ייתן הכל כי אם משהו רק יקרה לאחי אחותי,
לאמא או לאבא שלי
אז ישר אני מאבד את הראש ולא אכפת שאין חזור, לא?
העבר שלי לא עושה את זה פשוט
שנים עברו בהתכחשות,
טוטל התלמד ציוד נושא המאה החמישים ואין עיתות
זה דפוק שפעמיים הייתי ככה מלמות ועל שטות
אני בטוח שיש פה חבר'ה שקפצו עליהם חמש עשרה
אין צורך לציין שהתמודדתי עם זה לבד ממש חבל
שיש מעט פה שיצליחו לדמיין את ההרגשה שלי
עם מה שרואה את הבן שלה מלא בדם
מאז אני רק שותה יותר, מעשן הרבה יותר
כל השבוע לא בבית כי אני בפנים מייח
חוזר בסופה שוואל יוצא מצב שאני רק יוצא יותר
לאט לאט לומד תקשר יותר, לא
וכשהעולם קרס עליי יותר מאי פעם
כשהרגשתי בה למטה של התחתית של החיים שלי
דיפרסיה קלינית מלווה בעת כפי זעם
נפסקה שראיתי סכין ובראש שלי רץ תקציר מלא של החיים שלי
מההתחלה ועד הסוף, מזל שהוא לא בחר לתקוף
אחרת זה היה יכול להיות טעות בזיהוי בשבילו
ואני כנראה שלא הייתי כאן היום
זו עוד פעם שנייה בחצי שנה שכבר ראיתי את הסוף
מן הסתם שנדפקתי חזק לתקופה
אבל הבנתי שאין בית ושאני חייב לקום כי אז זה באמת היה הזמן לזוז
היום אני במקום אחר,
טוב יותר בחרתי נכון לשם שינוי אבל רחוק מהבית רחוק מעצמי
עדיין מאמין שהכל חולף זה זמני מתישהו בסוף המצא דרך הזרה
בינתיים קלו עמוק בתוך כלא נפשי שיצרתי בראש שלי לא במתכוון בכלל
יצא לי לדבר על זה עם דוד לברי שאין לי זמן עם מה שהנפש שלי מכילה
אין לי שקט אף פעם, אין לי שקט תמיד
כי אני חי באמת זיהות שהיא חלום בלהות
רוצה לראות עולם אחר נקי מחרדות
מסגרות מנסות לשים אותי בתוך קופסה לבנות חומות
להציב למוח שלי גבולות אבל זה לא יכול להיות ככה
מזל שאבא בשמיים בחר להשאיר לי קצת שפיות
וחיזק לי את החוש שנותן לי אינדיקציה
אם באזור שלי יש צפיות בשביל מי שווה להקריב
לקחת את עצמי סיכון אין אמון כמעט לאף אחד
הדבר שלי עשה את זה ברור הם בחרו להפנות
לי את גב שהם ראו אותי על הרצפה שבור
גם הוא מרוסק לחתיכות מסטול שפוך הפוך מה
לא חייב היפוס נחוף אסור לתת ללב שוב להישבר
זה לא בושה להודות שקל לי להידרדר שלוש שנים לא הצלחתי
לדבר עם בחורה בגלל בחורה שבחרה ללכת עם מישהו אחר
בלי להגיד לי אבל חוויתי יותר מיתי שוורנות לב
יש אלבום שלם בדרך שמדבר על כל זה
ולא נותר לי הרבה מה להגיד מעבר לזה שהדבר היחידי שבטוח בחיים זה ש
שום דבר לא בטוח זה בטח
רק הגרס והראפ מפגים את המתח
סיכונות לא מתאים הם פויטיל לנצח
מאיפה שאני בא אין ברירה אלא רק לנצח
רק לנצח
רק לנצח מאיפה שאני בא אין ברירה אלא רק לנצח
אני אתחיל בלהגיד שהפעם לא ויתרתי לעצמי
הפעם לא עצרתי הכל באמצע
הפעם לא שברתי את כל הכלים
גם שכל מה שחוויתי היה גדול עליי וגם
שחשבתי שאין סיכוי שאני אצליח לעשות את זה
בסוף עשיתי את זה ועשיתי אלבום שהוא שלי
ואני הכי חשוף בו הוא אחי אני כנראה
אחי אני מאז שנולדתי
גם שזה היה נראה לי שאין סיבה ושאין למה להמשיך המשכתי לכתוב שורות
ולהלחין אותן המשכתי לשבת בולפן שעות על גבי שעות נונסטופ עם
אפשטיין דין פרליס ואור לבין ולהרכיב לאט לאט את הדבר הכי גדול
שעשיתי בחיים שלי ואולי גם היחיד שעשיתי בחיים שלי מההתחלה עד הסוף
כתבתי את השירים האלה בגלל החוויות השיעות שלי שעברתי בחיים שלי שגרמו
לי להרגיש אוטסייטר שלא שייך לשום מקום עכשיו רגע לפני שהאלבום יוצא
אני יודע שיש אלפים אם לא מאות אלפים שמרגישים כמוני שמרגישים לא
מובנים שמרגישים שהם נופלים בין הכיסאות שאין להם את המקום שלהם המשבצת
שלהם שמרגישים את כל העולם שלהם קורס ומתהפך עליהם בכל רגע נתון.
אלה
אלה שתמיד נמצאים בקרב כלשהו עם עצמם או עם העקום
או בקיצור,
אלה שאין להם ברירה אלא רק לנצח
ובתוך כל זה,
וכל הפחד מלהוציא אלבום ולהוציא את עצמי החוצה
אני מרגיש שזה כמו הסוף,
שבפועל זה רק הסוף של ההתחלה
אז עכשיו אפשר להגיד באמת,
התחלנו יבנזונות ואני פה כדי להישאר
