רקדת את החיים, ברגליים נרחפות כאילו אין חוקים
תמיד אמרת לו להישבר אם נכשלים, להסתפק במה שיש, להאמין
אחריך היו מלכו בגאווה, כל מי שהכיר אותך רצה בעצמך
חיילים מהצבא, חברים מהשכונה, תמיד רצו קרוב, אפילו לדקה
תמיד מוצא את השביל הנכון, גם כשכולם כבר אימפטו את הצפון
וממחה את הדמעות, מי יזכיר לו לוותר
מלמטה אפשר לראות, אך גדול תמיד שומר
הלב אולי יפסיק לדמם, אבל הוא לעולם לא יחזור להיות שלם
הנוכחות שלך צבע את כל הבית באור, עכשיו הכל שחור
בימים אני נזכירת באומו שלך, ריח בישולים בזמן איכות איתך
בחיוך המפנט שנתן לי ביטחון, נותר כזיכרון
תמיד מוצא את השביל הנכון, גם כשכולם כבר אימפטו את הצפון
וממחה את הדמעות, מי יזכיר לו לוותר
מלמטה אפשר לראות, אך גדול תמיד שומר
וממחה את הדמעות, מי יזכיר לו לוותר
מלמטה קשה לראות, אתה במקום אחר
אך גדול תמיד שומר
כוסתי עמננה מתקררת על עדן החלום, ושיגה הקוותה אתה הולך לישון
המקדש שלך קרה מפלצות שוב פרון, מה הייתי נותנת לחיבוק אחרון
