פעם היו מתיזים,
מייקינרת עלינו.
פעם שיערנו היה מתבדל,
ברוח הקרירה.
ואבא היה הגיבור על הרחבה,
אוחז לאמא ביד,
מביט אל השמיים.
פעם היינו טסים,
לאופק לא ידוע.
פעם חצינו גבולות, באירופה הקרה.
מחובקים בכיכר של המלכה.
צופרים חוויות,
עוגרים זיכרונות.
אנחנו לא מדברים יותר,
נוגעים לא נוגעים.
באים והולכים,
בסופי שבוע.
והשנים,
והחיים,
והפילול.
משפחה שלמה,
בתוך פסת חדישה.
היום אני שרוי,
עמוק בגהגוע.
בעוד ערב של ירח,
בצהריים של שלווה.
מאושרים,
במרפסת ילדים.
שרים בקולות,
חולמים חלומות.
אנחנו לא מדברים יותר,
נוגעים לא נוגעים.
באים והולכים,
בסופי שבוע.
והשנים,
והחיים,
והפילול.
משפחה שלמה,
בתוך פסת חדישה.
אנחנו לא מדברים יותר,
נוגעים לא נוגעים.
באים והולכים,
בסופי שבוע.
והשנים,
והחיים,
והפילול.
משפחה שלמה,
בתוך פסת חדישה.