תנו שכרה לעובד
ויין למראה הנפש.
אל תרה יין כית אדם,
כי ייתן בקוס עינו יתהלך במישרים.
אחריתו כנחש ישך וחציפעוני יפריש.
אינך יראו זרות, ולמך ידבר תהפוכות.
והיית כשוכב בלב ים.
היקוני, בל חליתי, הלמוני, בל ידעתי.
מתי הקיץ?
אוסיף אבקשנו עוד, אבקשנו עוד, עוד, עוד.
למי אוי?
למי אבוי?
למי מדנים?
למי שיח?
למי פצעי חינם?
למי?
למי?
למי?
למה חרים על היין?
אל תהיה בסובעי יין.
אל למלכים שטוי יין ולרוזנים שיחר.
פן ישתה
וישכח מחוקק,
וישנה דין כל בני עוני.
רישו ועמלו לא יזכור עוד.
נו שחר לעובד,
ויין למראי הנפש.
Đang Cập Nhật
Đang Cập Nhật
Đang Cập Nhật