שוב אני חולה
שבו היית מאמינה
איך היינו אז בלעניף
ולאכולנו לשחרר
ורק רצינו עוד יותר
שוב אני משתיק את הבדידות
בטלוויזיה בסלון
שוב אותו הרעש
שישכיח את הריב אחרון
איך נהיינו אז עברי צבעים
והעולם יאפור
ולא ידענו
לעצור
רגע לפני שהשמש עוקר
אני משקיף על העיר הלבנה
ורואה עלייך
רגע לפני שהאהבה פוקר
דימה אחת של עצב
זולגת על שפתיים
שוב אני שוכב ומחפש ידיים במיטק políticas
שוב, אני רואה את הפגמים, ומתעכב מול המראה
פעם את אמרת שבשבילך תמיד תהיה יפה
איך לא חשבנו?
שנתאר
רגע לפני שהשמש הוקר
אני משקיף על העיר הלבנה
ורואה עלייך
רגע לפני שהאהבה פוקר
דמעה אחת של עצב זולגת
אז ודאי
אני משקיף על העיר הלבנה
ורואה עלייך
רגע לפני שהאהבה פוקר
דמעה אחת של עצב זולגת
אז ודאי
ורואה עלייך
רגע לפני שהאהבה פוקר
דמעה אחת של עצב זולגת
אז ודאי
רגע לפני שהאהבה פוקר
