לעת ערב השמש, כולה דבש ופטר.
אני יוצא למסע,
אני עולה לרגל.
אל מי שולה הזהב, אל החול החם,
אל הדיונות המפולשות, אל פלאי עולם.
ברגל יחפה, חשופת בהונות,
אשב ואבנה לך ולי הרמונות.
כך אבית לאינסוף במבט מעובל,
את הפול מאושר על במותי חלל.
אפגוש אותך בדיונות בשקיעה,
את ואני במרחק נגיעה.
בסחרור איתי,
בוא איתי,
הגיעה השעה.
מה ניחה את ראשי ויוצא מתעיניי?
או אני חיה, או אני חי.
מתמסרים נמלונים לנופל בראשית.
-לנופל בראשית.
אל זה שאהבה נפשי.
אפגוש אותך בדיונות בשקיעה,
את ואני במרחק נגיעה.
יש לי נטייה לא לגמרי מודעת,
ברגעים הכי אינטימיים
לפטפט את עצמי לדעת.
לא בדיוק דה סטרונג סיילנד טייפ,
אם אתן מבינות,
אבל אומרים שהכרה בבעיה היא 50% לפחות.
אז אני סותם ונותן לגיטרה של יוסי ליאבב לתמלל את מה שיש לי בלב.
אפגוש אותך בדיונות בשקיעה,
את ואני במרחק נגיעה.
בסכמו הייתי.
-בו איתי.
הגיעה השעה.