קח את הכול,
גם את הדמיון המשוגע, שוב עומדת ליפול.
מקובד האהבה לא מצליחה לישון בלילות.
אפילו השינה ברכה איתך, כיוונתי בתפילות.
ביקשתי שיחזיר אליי אותך,
זה ממש כמו הים, גם הנפש סוערת.
השמש שלך שוב עליי משקרת,
איך אתה כבר לא אוהב כמוני.
ובימים של מלחמות שוב מסתירה את הדמעות.
למה ויתרתי?
איך לא שמרתי?
על שתי נחת טובות שכבר עליי לא מביטות.
בשקט שרקתי,
אם תחייתי.
ואין לזה סוף.
דמעות וטעויות על העמיתה, עיניים ריקות.
רוקדים על הקצה, כבר אין שליטה, כמו בעל בתוק.
שתיתי את הכול רק בשבילך, בלי שום מגיון.
ליפול לתוך תאום כשאין אותך.
זה ממש כמו הים, גם הנפש סוערת.
השמש שלך שוב עליי משקרת.
איך אתה כבר לא
אוהב כמוני.
וימים של מלחמות שוב מסתירה את הדמעות.
מסתירה את הדמעות.
למה ויתרתי?
בשקט שרקתי, אם תחייתי.
בשקט שרקתי,
