לילה קר ואתה אמר,
אהבה אותי כאילו אין מחר,
נשארתי פה לבד עם לב פצוע.
עננים על חלון ביתי,
מה קורה לי כאן?
מה קורה איתי?
לא ישנתי כבר כמעט שבוע.
וחיפשתי אותה בנרון,
איך תמיד זה עושה לי דמעות,
בלילה לא מחפש עוד שטויות,
רק שתבוא ותגיד לי אם עוד נשאר לה משהו בלב לפחות.
ואם אין לי אותה, אז אלה אותי, אני לא נרגע.
וחיפשתי אותה בנרון, איך תמיד זה עושה לי דמעות,
בלילה לא מחפש עוד שטויות,
רק שתבוא ותגיד לי אם עוד נשאר לה משהו בלב לפחות.
ואם אין לי אותה, אז אלה אותי, אני לא נרגע.
מילים שחרוטות, סורטות לי את הנפש,
הנשמה שלי אצלך במגרה.
והדמעות שלי הורדות,
שוטפות את כל החדר,
אז תחזרי לכאן, גם אם זה לדקה.
זה מרגיש מסוכן שעכשיו את שותקת,
אולי עדיף שתגידי הכל בפנים.
על הפסנתר תבין שאת כתבת לי מפזמון אחר.
המנגינות כבר לא שמחות כמו פעם, תביני זה שובר.
היו ימים הלב היה רגוע,
היום כבר לא שואל מדוע,
כי עד עכשיו איני אשר הוא אחר.
אני יודע, לא חושב עלייך כבר כמה ימים.
היה לי קצת עצוב בלעדייך, עצוב מבפנים.
כמו סיגריה ושירים באות אות, מעות מלוכות.
חיפשתי את מותך בכל אחת, שלא מצאתי כוחות.
ככה זה נגמר,
אז את לא בסדר,
חצי חיים איתך באותו החדר.
ככה בלי שלום,
בלי טלפונים,
איפה תמצאי אחד כמוני,
שאוהב אותך כמו שאהבתי.
ניתרתי על עצמי גם כשניצחתי,
איך בללות אני רק לחיכיתי,
הכוכבים ראו איך שמחיתי.
אם הייתי שלה, אולי הייתי שמח.
כל הזמן הם מדברים עליה ואני פתאום לא שומע,
כי לאן אני אלך אם היא כבר לא מראה לי איפה הדרך?
זה אבסורד,
היא מרגישה מלכה וכאן נראה אני לא המלך.
ונגמרו הכוחות,
אין יותר מילים,
לי אין מה לעשות,
להן אלוקים.
אני שואל שאלות, אם הורידה בגדים, אז עולה הזריחה.
איך היא יודעת הכל,
ואני סתמים,
איפה הבללות,
הלכו לי הימים,
נשארתי לפחות אלף פעמים,
לבד על עמיתה.
ונגמרו הכוחות,
אין יותר מילים,
לי אין מה לעשות,
להן אלוקים.
אני שואל שאלות, אם הורידה בגדים, אז עולה הזריחה.
איך היא יודעת הכל,
ואני סתמים,
איפה הבללות,
הלכו לי הימים,
נשארתי לפחות אלף פעמים, לבד על עמיתה.
איך היא יודעת הכל,
ואני סתמים,
איפה הבללות,
הלכו לי הימים,
נשארתי לפחות אלף פעמים, לבד על עמיתה.