שוב זה נגמר, שוב זה נשאר, כל יום מרגיש אותו הדבר, שוב זה אני
אין סיבה להיות איתה במרדף תמידי אחר אהבה, שונאת עצמי
למדתי שלא תמיד צריך לומר את מה שבלב
תמיד נופל לתוך תהום מחפש מקום להינצל
מתי ידע לתת אהבה למי שאיתי
לפעמים זה מבלבל לחפש אותי
בזמן שהעולם הזה מכה בי, מבין שלא מגיע לי רק היא
עומד כאן ניצב, הנני, אתה שומע תפילותיי, ענני
אין לי פלן בי, מה שיש לי זה עומק שצריך למלא
טוב שעושה אותי חולה, הרע הופך אותי שונה
נולד לזה כל יום מחדש, שם את המדין ועולה למגרש
שואלים אם קשה, אני עונה ממש, לחופש אצלי אף פעם לא נתפס
כמו בכנסת, שום דבר לא זז, כשהזדמנות ביד היא לא תבוזבז
אף פעם לא אשכח מה היה אז, נשען על חברים כאילו קורסת מסאז'
איך אני תמיד משפט על צבע אור, חי בנקודה תעל על חזור
משקרים לי שזו תקופה שתעבור, אם על השפיות שלי אני אשמור
ובסוף הכל אותו דבר, זה לא הסוף אם נגמר
צלקות מהעבר כקעקועים על בשר, ישארו גם מחר
ואולי אני לא, אבל אם הוא איתי, אני תמיד איתו
נכון!