איך קרה שאתה כבר בוקר, קפטן דן,
מפזר זיכרונות מאימפריות נופלות,
במטר הודעות קוליות בענן,
מגלגל מנגינות למיליון שאלות.
מקווה שאתה מסתכל כקפטן דן,
ורואה אהבה מחבקת אותך,
כמו דבורה קשנית בן הקוץ להבקן,
שמתוך הכאב שוב שלף את הבדיחה.
אומנות האפשר, סקרנות חיבורים,
כמו מנוע סילון לא מפסיק לדקה,
צוהריים של יום, התנך משירים.
מקווה שאתה נשנה רחוקה.
זמן הוא רק המקום שאליו נמלטים,
נשימה עמוקה ועשר נסגר.
שום הכיזה בימים הפשוטים, מה מתחיל, מה נגמר,
מעכשיו רק הבא.
איך קרה שאתה כבר לא כאן, קפטן דן?
מפזר זיכרונות מאימפריות מופלות,
במטר הודעות קוליות,
ואנה מגלגל מנגינות במיליון שאלות.
Đang Cập Nhật
Đang Cập Nhật
Đang Cập Nhật