זה הכל בעצם פרויד, זה הכל בעצם יונג
זה הכל אוויר ומים, אדמה ואש וגוף
זה הכל הממשלה,
זה הכל מעמדות
זה הכל פוסט מודרניזם, אסטרולוגיה ועובדות
זה הכל כדי לקבוע יתדות
זה הכל האינטרס, השיטה המנגנון
זה הכל הפטריארכיה, המונרכיה, שוק ההון
זה הכל סקס ותזונה,
זה הכל עזרה עצמית
זה הכל משחק של קרמה, נשמה, רעב, פעמית
זה הכל כדי לחשוב שיש תוכנית
כי יש מין עודף נתונים שדופק עלו הטוב
אז כל אחד מוצא לו דרך לצמצם לו ת'אינסוף
בגלל זה אני עובד כמו משוגע לסמן גבולות
זה טובים וזה רעים, אמצע סוף בהתחלה
זה גיבור, זו דמות שולית, זה אחור בעלילה
זה סיפור שמספרים,
כשהילד לא נרדם
זאת המנטרה שחוזרת כשהסדק לא נסתם
ונדמה לי שהפעם זה לא סתם
כי יש מנייד נעלמה שיוצג מתוך הבור
וקושרת לי רטמה ואומרת לי לגרום
וזה ככה כבר שנים אבל עכשיו אני רואה את התמונה
אני עובד להשמח לרצון של אחרים למסלול שלא בחרתי לאיש ומאהורים
אני עובד לכנעה לחיקוי של אפשרות ולרונה ולעיה
ולגון וליהוא ולשיר הזה לפאקינג יום רמות
אני עובד לשינה אני עובד לחלום אני עובד לנפילה ולפחד היום
אני עובד לאהבה אני עובד לפחדים לחוקים שלא
הסבירו ולצחוק הילדים ולשבר שניסיתי להרדים
וזה ההונש והדין זה הגמול והשכר זאת האבן שסוכבים הגברים אל ראש ההר
זה ההול שאני לא מראה לאיש כי הוא שלי מלבד
זה כואב להיות לבד זה כואב להיות מכור
זה כואב כשהכאב הזה נהיה כר תסביקו
זה כואב לי לפקפק עם הפץ האמיתי
זה כואב לי כשאומרים לי שזה לא באשמתי
זה כואב גם כשזאת אש הדינותית
זה כואב לי כשאת פה זה כואב לי לדבר זה כואב כשאת אומרת
את הילד תפגר את אף פעם לא תדעי איך נשפרתי בכיכר וצעקתי
אל הילד והקרח לא נשבר זה כואב לי כשאני לא מרגיש דבר
אני עבד לטהום לזיכרון לשכחה לתוכנית שמשודרת
בחזות החשכה לסיפור הזה שעד שכבר עשתי לספר מכל
אני עבד זה כואב וזה הכל