הבוקר קמתי מוקדם,
אתה ישן.
אני שומע עריק בסלון והבית מתמלא.
לאט לאט באור של בוקר.
קשה לך לקום.
אני צועק,
אתה אומר לי עוד חמש דקות,
והלב כבר מתמלא.
לאט לאט כמו הקוס של הקפה.
אני מודה
עלך באמת,
על הבית שבנינו,
על היש,
על האמת,
על
האומץ לבקש
ולחלום ולפחד.
אני מודה שיש מה לאבד.
נו, בוא אליי טיפה.
אתה קורא,
אני עונה.
קשה לך ברעה.
אתה תופס ומחבק.
אולי הפעם לא נצא מהמיטה.
אני מודה עלך באמת,
על הבית שבנינו,
על היש, על האמת,
על האומץ לבקש
ולחלום ולפחד.
אני מודה שיש מה לאבד.
עלך באמת,
על הבית שבנינו,
על היש, על האמת,
על
האומץ לבקש
ולחלום ולפחד.
אני מודה שיש מה לאבד.
אני מודה שיש מה לאבד.
