מחוגי הזמן
שחגים ללא הרך,
מסמנים עונה מתחלפת.
מילים עתיקות נכתבות בדרכה,
הענייה שנטלש מדוודפר.
רוח סתיוויר
שנושקת שנתה,
מזכירה לילה גוניה,
במקום לבכות מערה, אפשר להתפתע.
המרחב מתגבה,
הכיוון מתגבר.
והטוב מתגבר,
זה הזמן האחר.
אתה כותב שירים לעצמך לאחרים.
השירים שלך נוגעים,
רגשות מתחברים.
לב פוגש לב,
נשמה חובך נסה.
זה הזמן לשבת על המרפסת,
ולקשיב לכל הציפורים.
למה לחתות לימים אחרים?
המרחב מתגבה,
הכיוון מתגבר.
והטוב מתגבר,
זה הזמן, הזמן האחר.
