בואי אימא,
נצא לטייל
אמרתי בקול שקט
אולי נבקר בגן ציבורי
אולי נשב על ספסל
נצעד לאט,
נרגיש איך הרוח שתה
נשתק ביחד,
נזכר בסיפור ישן
והקמתים שלך יפים בעיני
והתנועה שלך
נהרית כל כך
והמבט שלך כחול ושקט מעלי אצבעותי
חמוד
לא השתנו
פתאום ירד
נפלס רוחי שהוביל אני לבקרך
התקדמתי במתינות נחושה להתעודד
והשמש זרחה מעליי כמו תמיד
מתחת לה אפשר להקשים משאלות שעבדו
והקמתים שלך יפים בעיני
והתנועה שלך
נהרית כל כך
והמבט שלך כחול ושקט מעלי אצבעותי חמוד
לא השתנו
הפיתי ענת
כמה יפה הגן אמרת לי
האדמה נושקת לאט לענת באופן
נהרתי קצת הרגשתי איך זמן נעלם מידי נשמתי הכל
וידעתי שלא אשכח מפניי והקמתים שלך יפים בעיני
והתנועה שלך נהרית כל כך
והמבט שלך
כחול ושקט
מעלי אצבעותי חמוד לא השתנו
הנה פרוש
והנה יונה
