ואם כל האהבה העירה מתגברת,
מחשבות סוערות בתוכי מחפשת השקט.
ובכל יום שחולף,
מוצא משמעות,
מכין את עצמי לחיים של מהות.
ואני תפילתי אל היום, בואי פתח שוב השעה.
והנה חלפה לשנה, כבר הספקתי לשכוח.
ואם הזמן, האור הגדול, הולך ונחשך,
וכולו של שופר מוריד את ליבי,
נזכר בה אחד שיודע אותי,
את כל מה שתמון בתוכי, נשמתי מבקשת.
ימים גדולים, ימי תשובה,
צמא ליל חי למונה.
שוב ובנים שובבים,
שוב ובנים אהובים,
אהובים,
ארפא
את כדכם.
והמלך יצא לשדה לבקש את בניו,
לשמות שיבדו את דרכם, ששובו אליו.
והם ישובו אליו מבין הריסות,
יצאו אל האור מתוך תחתיות,
ושלוות עולמים טהורה תמלא את הנפש.
ימים גדולים, ימי תשובה,
צמא
ליל חי למונה.
ימים שובבים,
שוב ובנים אהובים,
ארפא את כמכם.
ימי תשובה, צמא ליל חי למונה.
נשוב ונצמיד,
ליל אלוהי,
למצוא
בתוכי את הערך.
ימי תשובה,
באים אליי להקדם סדר.
נשוב ונצמיד,
ליל אלוהי,
למצוא בתוכי את הערך.