ברגע של תוגה,
את עולה בזיכרוני,
יפה ונהדרת,
חלק מעולמי.
הכיסופים לזבפני,
מפצחים את לב אביב,
עוד רגע מול עיניי, והתנפט שוב עולמי.
ולא הבנו מה עשינו,
ואיך היינו,
רוחבים על גל של אופוריה,
בשדות החורף.
עזבי את תודה עתיד,
לכי ושוב תהי.
אותה ילדה שמתרגשת, שתי שקדים בתמות עיניים.
עזבי את תודה עתיד,
לכי ושוב תהי.
אותה ילדה שמתרגשת, שתי שקדים בתמות עיניים.
בוא הכל, נמענות משתוקקו.
בוא הכל,
נמענות משתוקקו.
את הצלת אותי ממנה,
הצלת אותי מעצמי.
בן חור בוטאיך, תתיר נפלא אותה.
דורס ולא שומע,
כל כך פוחד להיות לבד.
להבין
שזה נכון.
עזבי את תודה עתיד,
לכי ושוב תהי.
אותה ילדה שמתרגשת, שתי שקדים בתמות עיניים.
עזבי את תודה עתיד,
לכי ושוב תהי.
אותה ילדה שמתרגשת, שתי שקדים בתמות עיניים.
בוא הכל.
gjordeי מאוד,達 סעון?
אותה ילדה שמתרגשת, שתי שקדים ותמות עיניים
בוהה כל,
ומענות משתוקקות
בוהה כל
בוהה כל,
ומענות משתוקקות