ריבונו של עולם,
הילה את העילות וסיבת כל הסיבות.
הרי אני מקשר את עצמי.
אבא, אני רוצה לעמוד מולך,
נאמין שאתה בטוב.
אבא, אני צריך לדעת שאתה רואה אותי,
ככה עשת,
אבא טוב.
הנה אבא, אני פה.
תמיד אמרו לי, לך תתמודד,
לך תתבודד.
תנסה, זה יעשה לך טוב.
אז הנה אבא, אני פה.
מה לעשות עכשיו?
נתפלל, נדבר, לבכות?
לצעוק?
אולי לרקוד?
להשתגע?
כבר תקופה שנראה לי שהיבטתי את עצמי.
אין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל.
איך עושים את זה נכון?
ואם אני לא יודע,
מי יוכל לדעת?
אולי אתה?
אבא,
אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי,
של המסע הזה יהיה סוף טוב.
שכל מה שאני עובר בדרך,
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.
אז מה עכשיו, אבא?
אני יכול להחשוד לעצמי לדבר בכנות?
לקלף את הלב?
לנסות לרפא את הנפש?
אשכרה פתאום אני מצליח לשמוע את השקט.
אני ויצרי ואתה בתוכי מדבר.
את כל מה שאין לי אומץ לומר.
אולי זאת מנגינה תעשבים משותים במזמור חטאים,
בבושת פנים שאני מתבייש מבפנים?
זה רק אני, או שאצל כולם זה ככה דפוק?
אני הולך לאיבוד ובורח,
מאבד את עצמי ושוכח שיש מנהיג לעולם.
זורק לצד חיות היער שבוכות לצדי.
מבקש, מתחנן, שתסדח לי.
שתעזור לי לתקן את עצמי גם הפעם.
אולי סוף סוף אלמד לאובת עצמי?
שמעתי דיבורים של רבנו על אמונה וייאוש ושאסור לפחד כלל.
אבא תן לי כלים.
אני רוצה לתקן את עצמי.
יונתי בחג ויסאה,
השמעיני את קולך.
תשירי לי שיר חדש, חדש שיעיר לבי ואת מיתרה.
אבא, אני רוצה לחזור אליי.
למצוא אותך שם איתי.
במקור שלי אני טוב גמור, אבא.
שם אני מאמין בעצמי.
אבא, תעזור לי לא ליפול.
תן לי נקודה של אור.
אמונה פשוטה בלב טהור.
להרגיש אותך קרוב אליי.
להרגיש אותך איתי.
שיש סיכוי לנצל, אני יודע,
גם אם שוב איבדתי את עצמי.
עבית הקברשה לא מחכים לנסע צויבו.
אדום מכחם לה עד ההר.
נתמור לתודה,
הראו לאדוני כל הארץ.
תקדו את אדוני בשמחה,
בואו לפניו ברננה.
והוא כי אדוני הוא אלוהים,
הוא עשנו ולא אנחנו.
עמו בצון מריתו,
בואו שעריו בתודה,
חצרותיו ותהילה,
בעוד ולא פרחו שמו.
כי טוב אדוני לעולם חסדו,
ועד תור ותור אמונתו.
אבא אני רוצה לעמוד מולך,
להאמין שאתה אבא טוב.
אבא אני צריך לדעת שאתה רואה אותי,
כך עשתה
אבא טוב.