פעם כשהראה שאני כותבת הוא אמר, תכתבי עליי שיר, וכמו כל אדם שכתב בטח אדם שאהב, גם לי יצא לכתוב איזה שיר אהבה,ודווקא עליו שאהבתי מכל, לא הצלחתי לכתוב,אצלי בראש כשהעברתי את הרגש בפילטר המילים זה הרגיש כמו השלה, שחוק אוטומטי כלי שעה,והחיים איתו, באמת היו קצפת, בהרגש, במטוס, בהמראה, ורציתי, רציתי לתת לו שיר, לחרוט, לצוק, אני אוהבת אותך ים,אני אוהבת אותך ים של קיץ, מפתה, ואינסופי, ומתרגשת בעמוקים, ואוהבת אותך ים של חורף,מתנפץ ומשתולל, כזה שלוקח הכל בלי להתנצל, ואני אוהבת אותך חם,יציב, שהדרך משגעת, העלייה מאתגרת, אני על סף ויתור,מזכירה לעצמי בכל התנשמות והתנשפות, שהאוויר למעלה טוב, רק צריך עוד קצת לסחוב,כמה אנשים את מכירה, שיכולים להיות באותו זמן, הר וים,ורציתי ופחדתי, פחדתי שזו כמו משלה של יום הולדת או כוכב נופל,שברגע שאיכתוב בכל רם זה יתקלקל, שהאהבה כזאת צריך ללחוש בבוקר לפני שיוצאים מהמיטה,או לחבק חזק עד כדי החווה, ורציתי ופחדתי, ומרוב שפחדתי, שתקתי, נווחתי, נשכתי,עכשיו יותר קל לכתוב על כל זה בזמן עבר, עוד שיר על אהבה נגמרת,לי חסרים שירים על אהבה נשארת, זה כל קורה, אם יש בקהל משורר או משוררת,שמוכנים לחיות ולכתוב על אהבה מוכרת, שבותחת, שמתחייבת, שלא נבלת,נו לי שיר על אהבה בת שלוש, בת חמש, אהבה בת עשרים, אבל בפז מקור,אהבה של עכשיו, שלא נחבטת, מהשפע, מהמבחר, מהאל תתפשרי, הכל זמני, הכל מותר,נו לי שיר על אהבה שמשתכללת, כשאשאלתכם, במה אתם טובים, במה אתם גאים,טענו, אנחנו טובים, ואהבה למרחקים ארוכים, אנחנו, אלה שנשארו לעמוד, גם כשנגמרו הזיקוקים,ולא נבלנו, מהחושך, מהשקט,אז אם יש אחד או אחת שמאמינים שאפשר,בבקשה, תכתבו.
